<h1>סמ"ק מצוריך סימן רל"ז</h1>
<h2>דף יח.</h2>
שלא לכבוש עדותו דכתיב (ויקרא ה') אם לא יגיד ונשא עונו. ודווקא בבית דין אבל שלא בבית דין לא, וכן אם השביע עליו ולא הגיד חייב קרבן ודווקא בראויין להעיד אבל כשאינן ראויין להעיד כגון הפסולין או מלך לא, ואע"ג דאמר פרק שבועת העדות (דף ל') האי צורבא מרבנן דידע סהדותא לחבריה קמיה דיינא דבציר מיניה לא ליזיל הני מילי לממונא אבל לאיסור אין חכמה ואין תבונה נגד השםא). א) תניא ראה סיעה של בני אדם שעומדים ועידיו ביניהם ואמר משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהיו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא יחד עידיו — פי' שלא היה יודע אם עידיו ביניהם אם לאו אלא מסופק היה לו אם עידיו לשם אם לא — יכול אף כל מי שיודע לו עדות תלמוד לומר והוא עד והרי יחד עידיו — פי' יודע בברור שעידיו שם אבל לא היה מכיר העדים אותם שהם עדיו ויחד לו עדיו קרינא ביה, עכ"ל בערכין (דף י"ח).
